תכנון צילומים
אחרי שהחלטתי את הנושא שלי, אני רציתי שהוא יהיה בו משהו גם אישי, משהו שלי שרק אני אבין.
הוויז'ן שלי לשפה של הפרויקט השתנה מספר פעמים בזמן התהליך.
בתחילת הפרויקט, רציתי שבכל התמונות יהיה דמות לבנה זוהרת המסמלת את תחושת הניתוק והופכת אותו למשהו אנושי המחליף את האדם עצמו. אך בסופו של דבר החלטתי שאני אצלם את הפרויקט בסגנון אחר. אני אשתמש בהסתרת הפנים (שזאת שפת הצילום שלי מאז הפרויקט בי"א) לרעיון הכללי של הפרויקט. בכל תמונה אני רוצה לצלם את הדמות כשהפנים שלה מוסתרות בדרכים אחרות: שיער, אבוקה, מים, מסכה ועוד.
אני רוצה להראות בכל תמונה תחושה אחרת שהרגשתי בתקופות שלי. כל תמונה מסמלת מקום או תחושה שחוויתי. כל לוקיישן בחוץ יהיה מקום שיש לי בו עבר, וכל סוג הסתרת פנים שבחרתי, מהווה מטאפורה לתחושה מהעבר שלי.
הצלמים שעליהם חקרתי בעבודת חקר נתנו לי השראה, בעיקר הצלם אוסוולדו צ'פדה, אשר מאופיין כצלם המשתמש בתאורה צבעונית, משתנה, חזקה וחשוכה בו זמנית כמוטיב חוזר אצלו.
אמנם לא הייתה לנו אותה שפה, אך הדרך בה הוא צילם את התמונות שלו, עודדה אותי לחשוב על הדברים הקטנים, להבין מה הסיבה לכל פרט בתמונה.
חלמתי על פרויקט עם צבעים שחוזרים על עצמם, על מנת הרגשת הקישוריות. חלמתי שלפעמים הדמות מספרת את הסיפור ולפעמים הרקע.
